אכיפת עבירות הלבנת ההון על ידי משטרת ישראל
שנת 2002 מהווה שנת מפנה מבחינת טיפול
המשטרה בעבירות הלבנת הון. לאחר שנת 2001, שהיוותה שנת התארגנות ותחילת פעילות המודיעין והחקירה בתחום, הרי שבשנת 2002 החלה להיטמע ביחידות החשיבות והפוטנציאל של השימוש בכלי החדש לצורך תקיפת יעדי אדם, פעילות גורמים בולטים בפשיעה המאורגנת ותקיפת תופעות פשיעה.
פעילות משטרת ישראל מול תהליכי הלבנת ההון בשנת 2002 היוותה מנוף לפעילות נגד הפשיעה המאורגנת בישראל בתחומים שונים, כגון: הימורים, סחר בסמים והונאה.
פרשיית הבנק למסחר חשפה קשרים בין מספר גדול של עבריינים בכירים בכל רחבי ישראל. תיקים נוספים שטופלו בשנה זו חזקו את תמונת הקשרים בין עבריינים אלו, ששמם צץ במהלך חקירות אלו. יתרה מכך, חוק הלבנת הון הציף את המגמה של שותפויות בעסקים חוקיים, רכישת נדל"ן, הקמת מרכזי עסקים בקרב העבריינים הבכירים בישראל. הרשות לאיסור הלבנת הון שתפקידה לנקז אליה דיווחים מהמוסדות הפיננסיים המחויבים לכך על פי חוק ולהעביר את החומר לרשויות האכיפה, החלה לפעול בפברואר 2002.
במחצית שנת 2002 הוצאה ישראל מהרשימה השחורה של ארגון ה- FATF, בכך זכתה מדינת ישראל ובעיקר פעילות משטרת ישראל להכרה עולמית. יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי הוצאת ישראל מהרשימה נעשתה על תנאי, ומותנית בהמשך הפעילות בתחום. מדינת ישראל התקבלה כחברה באיגוד ה"אגמון", זהו ארגון לשיתוף פעולה בין מדינות בנושא הלבנת הון. כניסה לארגון זה לא הייתה אפשרית אלמלא הוצאתה של ישראל מהרשימה השחורה.
שפיטה וענישה של פשיעת צווארון לבן בישראל
מערכת המשפט מהווה האחרונה בשרשרת אכיפת החוק בכלל ועל פשיעת צווארון לבן בפרט. מכאן שלהחלטתם של השופטים עשויה להיות השפעה מכריעה על תמונת הפשע העתידית במדינה.
חומרת העבירה
הגדרת פשיעת צווארון לבן על פי החוק מתייחסת לסל של עבירות הונאה וקבלת דבר במרמה לרבות אלה בנסיבות מחמירות, כאשר העונש המרבי עבור עבירת מרמה בנסיבות מחמירות הוא 5 שנות מאסר. יש לציין כי לעבירות אלה מתווספות בדרך כלל עבירות כגון: זיוף, הלבנת הון ועבירות על חוק הקניין הרוחני, הבאות לידי ביטוי גם בחומרת העונש הסופי. העונשים המוטלים הם בדרך כלל עונשי מאסר בצירוף קנסות גדולים למדי, כאשר פעמים מתמצה העונש עקב נסיבות מיוחדות בקנס בלבד.
בבחינת סוגי העבירות השונות לפי מידת חומרת העונשים שהוטלו העלתה ממצא בולט לעין. העבירות הפליליות האופייניות – שוד, הריגה, מין והתפרצות – עמדו בראש הטבלה מבחינת חומרת העונשים, ואילו עבירות הצווארון הלבן – מרמה, גניבה ממעביד, שוחד ומס הכנסה – נמצאו בתחתית הטבלה (בזק, 1981).
הרתעה כללית – ההיבט הציבורי
על מנת שהעונש ירתיע, צריך כי דבר קיומו ויישומו יגיע לידיעת הציבור. שהרי כל פעולה של ענישה משמשת תזכורת מחודשת ומוחשית על קיומו של האיסור ושל העונש וכוח ההרתעה שבה גדול יותר מכוח ההרתעה של הודעה מילולית על העונש ( שם, שם).
נסיבות אישיות
זהו הנימוק השלישי והחלש מכולם שבו משתמש בית המשפט על מנת לנמק את חומרת העונש בפשיעת צווארון לבן. מכאן שנימוק זה יש בו כדי להקל בענישה במידה מועטה. נסיבות אישיות משמשות ברוב העבירות גורם שבית המשפט מביאו בחשבון להקלת העונש.
פרק זה מלמדנו כי קיימת מדיניות אקטיבית של רשויות האכיפה בישראל אל מול פשיעת הצווארון הלבן. רוב רובה של פשיעת הצווארון הלבן המדווחת בישראל הנה פשיעה המדווחת לרשויות האכיפה ומכאן והלאה מטופלת בנתיבי החוק. אך יחד עם זאת ניתן לראות כי פעילות חשיפה יוזמת של רשויות האכיפה בישראל כמעט ולא קיימת, ואם כן היא נעשית בצורה מינורית ומוגבלת. לכן, סביר להניח כי נפח הפשיעה האמיתי בתחום הצווארון הלבן בישראל אינו ידוע וסביר שהוא גדול הרבה יותר ממה שמדווח וידוע לרשויות החוק, אם בגלל תחכומן או בגלל היקפן של עבירות אלה. רשויות האכיפה בישראל דוגמת: המשטרה, הרשות להגבלים עסקיים, הרשות להלבנת הון ובכללם בתי המשפט נוקטים במדיניות מניעתית המדגישה את החומרה ואת התחכום של העבירה ומכאן גם אפקט הענישה.
האם ההרתעה פועלת?
עד כה לא סיפקו מחקרים עדות אמפירית לכך שההרתעה אכן עובדת, קרי מרתיעה ומפחיתה פשיעה, חלקם אף הדגישו באופן עקבי כי אלה שנידונו לעונשי מאסר, הם בעלי שיעור דומה של רצדביזם לעומת אלה שלא נדונו לעונש מאסר (Beck and Hoffman, 1976, Cohen, 1991, DeJong, 1997).
מחקרים אחרים התומכים בכך שעונשים כבדים אינם מפחיתי פשיעה, מצאו כי קיים יחס הפוך בין חומרה לבין וודאות ענישה, כלומר: ככל שהעונשים חמורים יותר, כך הסבירות להוצאתם לפועל קטנה יותר. ולכן הגדלתו של העונש לא בהכרח תביא לירידה בכמות העבירות.
אפקט ההרתעה נראה כמעט וודאי בפשיעת צווארון לבן, וזאת לאור כל מה שנאמר לעיל, כי עבריינים אלה הנם עבריינים רציונאליים השוקלים עלות מול תועלת, ולכן סביר שמאחר ויש להם הרבה מה להפסיד (מקום עבודה, סטאטוס ועונש), בהשוואה לעבריינים רגילים היה צפוי שמחקרים אמפיריים יראו שההרתעה עובדת( Braithwaite, 1985, Braithwaite & Geis, 1982, Zimring & Hawkins, 1973).
היבט נוסף שמחזק את ההנחה לעיל, הוא שעבירות צווארון לבן על פי הגדרתן הן עבירות אינסטרומנטאליות הדורשות חישוב או תכנון מראש (דוגמת – העלמת מסים, הונאת חברות ביטוח וכו') שלא כמו עבירות רגילות שלרוב הן אקספרסיביות הנשלטות על ידי הרגש והרצון להשיג צורך מיידי ופחות מתוכננות או מונעות על ידי אינטרסים של רווח והפסד (דוגמת – אונס, רצח, שוד וכו'). ולכן סביר שעבריינים המבצעים עבירות אקספרסיביות פחות יירתעו מסנקציה זו או אחרת לעומת עברייני צווארון לבן.
מרכיבי מערכת אכיפת החוק ופשיעת צווארון לבן בישראל
הציבור
אף על פי שמרכיב זה אינו מהווה מוסד לאכיפת חוק, הוא בעל השפעה מכרעת על המערכת. חלק גדול מן העבירות הנן עבירות שאינן מתגלות ע"י המשטרה, אלא מובאות לידיעתה ע"י הציבור. הסטטיסטיקה הפלילית אינה מהווה תמונה סבילה של פעילות פלילית, אלא מורכבת מן הפעולות ההדדיות של העבריין, של הציבור שהוא קורבן הפעילות העבריינית או של עדים לעבירה ושל תגובת המשטרה. החלטתו של הפרט לדווח למשטרה על מעשה כוללת גם את הגדרתו של המעשה כעבירה ע"י המתלונן.
המשטרה
הגורם השני בשרשרת אכיפת החוק הוא המשטרה, אשר לה שיקול דעת נרחב. החלטתה של המשטרה או של נציגה אם להפעיל את סמכותם משפיעה על הפעלת הגורמים האחרים שעוסקים בעשיית הצדק. הצפייה לאכיפה מושלמת של החוק אינה מציאותית. הגבלות פרוצדוראליות מסוימות מונעות אכיפה, בעקר כדי למנוע פגיעה בזכויות הפרט.
אולם רוב ההגבלות החלות על משטרה לאכיפה יעילה הן ארגוניות ותקציביות, בעקר בתקופות כמו ימינו אנו, בה מוסת רוב תקציב המשטרה לטובת הביטחון השוטף כצורך השעה. כוח האדם והציוד העומדים לרשות המשטרה לעולם יהיו מוגבלים ויחייבו אותה להתרכז בנושאים מסוימים – המושפעים בעיקר ע"י גורמי תקשורת ולחץ ציבור או פוליטיקאים (נושא שיש לחקור בזכות עצמו). בעקבות כך נקבעת תוכנית עם סדרי עדיפויות , המתעדפת חקירות בתחום מסוים ומכאן שהמשטרה תעצור יותר ותפליל יותר בתחום בו היא מרכזת פעילותה.
מאחר והפעילות המשטרתית מזינה את כל יתר מוסדות אכיפת החוק, והסטטיסטיקה הפלילית שעומדת לרשותנו משקפת את פעולתה זו יותר מאשר את מידת הפעילות הפלילית (גם לאור המגבלות שצוינו), חשוב לדעת איך המשטרה עושה שימוש בשיקול הדעת המוענק לה.